יום השואה, השרדות,סבתא רחל ואני.
סבתא שלי -סבתא רחל. עברה את מלחמת העולם השניה. את שואת היהודים בהונגריה ארץ מולדתה. סבתא רחל שלי הייתה שורדת אמיתית. אם היא ודן מנו היו ביחד באי… סבתא הייתה לוקחת וב-ג-ד-ו-ל.
אמא אחת,עם שני ילדים. שהקטן בינהם(אבא שלי המקסים והמיוחד)בן שנה. בדרכים לא דרכים דאגה לקיומם בתוך בו שהו. אחר כך דאגה לשקם ולהציל את משפחתה בכל דרך אפשרית.
היא הייתה שורדת. וכמו שנכתב בספר התנ”ך “בתחבולות תעשה לך מלחמה”. אז סבתא שלי המציאה את כל התחבולות בעולם כדי להציל את משפחתה. סיפורים שנשמעים היום בתקופה של שפע ונוחות אפילו הזויים…
לפני שנה בערך. בהיותה בת תשעים נפטרה סבתא רחל. ביסורים אלא מה? בשנותיה האחרונות כאשר בקושי זיהתה אותנו נכדיה האהובים. וגם את אבי בנה היחיד. זכרה בברור פרטים קטנים מן המלחמה ההיא.
שמות, מקומות, תאריכים. הכל נצרב בתודעה. ונשאר לנצח.שום בעיות של זכרון לא מחקו את הזכרונות הנוראים מכולם.
סבתא רחל הייתה אישה עמלנית, תמיד הייתה עסוקה. תמיד עבדה קשה לפרנסתה. תמיד גם היה לה זמן לבשל, ולאפות את המאכלים שהכי אהבנו בעולם. מאכלים טעימים ומוקפדים. עוגות שאין היום בשום מקום בעולם. מאכלים שהביאה איתה מארץ הולדתה -הונגריה.
עד יום מותה סבתא לא למדה עברית. והקשר ביננו תמיד היה “קשר של רגשות”. אני ידעתי עד כמה אהבה אותי. כי הכל היה כל כך ברור בכל מעשה שעשתה. וגם היא ידעה לבטח כמה אני אוהבת אותה. בשל החיבוקים, הנשיקות המגע…
מגיל צעיר יחסית הייתה לסבתא רעמה לבנה לבנה. בלי שמץ של אפור. אהבתי את המראה המיוחד שלה.
חייכתי כאשר בחתונות הייתה צובעת אותו בתכלכל קל…
המילים הספורות שסבתא ידעה בעברית היו משובשות. למשל: מכנסיים היו מפרשיים. כשרצתה להאיץ בנו לאכול הייתה אומרת: “תוכלי”. מילה שגורה בפיה אשר נאמרה באנחה משמעותית הייתה “אישטנם” (חושבת שפרושה אלוהים…).
בימיה האחרונים כשהייתה מחוברת למכשירים שונים. לא יכולתי לראותה וגם לא בקרתי אצלה. רציתי לזכור אותה כמו שהייתה איתנה,נמרצת ויפה. ככל שעוברים הימים אני מתגעגעת אליה יותר.
היום ערב יום השואה,חשבתי על סבתא על הכוחות האדירים שהיו לה. על יכולת ההשרדות שלה. והחיות גם במצבים קשים. וחשבתי ששני דברים חשובים גיליתי על עצמי בשנת הסרטן.
אני שורדת ובעלת כוחות כמו סבתא. וכן,, ירשתי ממנה את שיערה הלבן שכל כך אהבתי…