לי כל גל נושא מזכרת...(על שידוכים וזוגיות, מוקדש לרותי קוטלר)
רותי קוטלר, נפטרה לפני שלוש שנים. לצערי לא הכרתי אותה בחייה. אך ספר שנכתב לספרה חשף בפני אישה מוכשרת, טובת לב, ונדירה בנופי חיינו העכשווים. בנוסף להיותה אחות מיילדת, עסקה רותי בזמנה הפנוי בשדוכים.
התובנות של רותי מרתקות בעיניי. ובחרתי להביא את חלקן בפניכם:
על היופי:
“הקטע האסטתי בהחלט קובע. יש בחורים שאומרים לי שהם רוצים בחורה יפה. אם לבן-אדם הכי חשוב היופי אין לי מה להגיד לו. אני עצמי לא נפגשת עם המועמדים פנים אל פנים אלא רק משוחחת איתם בטלפון. אבל אני שואלת: אין דברים חשובים פרט ליופי?”
על אהבה ממבט ראשון:
“יש שנכשלים בגלל הצפיה להתאהב כבר בפגישה הראשונה. הכרתי לבת שלושים בחור נחמד ואינטלגנטי. לאחר הפגישה היא אמרה לי: הכל טוב ויפה אבל אין לי רגש כלפיו. ניסיתי להסביר לה שאהבה ממבט ראשון היא דבר נדיר. ויותר שכיח הוא המצב בו הרגש מתפתח בהדרגה. תמיד אני מנסה לשכנע אנשים לא להתייאש ולנסות להפגש שוב ושוב. לפני שהם מחליטים אם יש סיכוי לקשר משמעותי או לא. ואכן, לא פעם הודו לי זוגות על כך שלולא השכנוע שלי היו מבטלים על הסף את הסיכוי לקשר” על העיסוק בשידוכים:
“לא פעם הציעו לי לשדך תמורת כסף. אבל אני התנגדתי לרעיון… העיסוק בשידוכים הפך בשבילי לסם החיים. כאשר אני מצוברחת אומרים לי הילדים תעזבי הכל תתעסקי בשידוכים. מטבעי אני אוהבת לעזור לאנשים. והעיסוק בשידוכים מבוסס על קשר ועזרה לאנשים. תחום רגיש ומשמעותי. שכן, מה יותר חשוב בחיים מלמצא בן-זוג ולהקים משפחה?”
תכונות שאסור להתפשר עליהן:
“ישנן 3 תכונות שאסור להתפשר עליהן: קמצנות, קנאה לבן-זוג וחוסר אמינות. קמצנות וקנאה ממש מחלות. וחוסר אמינות הורס כל חלקה טובה.”
על הגיל:
“פגשתי בזקנים בני ארבעים. ובצעירים בני שמונים”.
על הפגישה הראשונה:
כשאני מוסרת למישהו מספר טלפון אני מבקשת ממנו לקצר בשיחה ולקבוע פגישה. (מוטב בבית קפה ולא בבית). אני מדריכה אותו לא להרבות בשיחת נפש בטלפון. כי אז עלול להיות פער בין הצפיה מן השיחה הקולחת בטלפון לשיחה שאולי תקרטע בפגישה. או לעיתים דווקא אדם שלא מצטיין בשיחה בטלפון, מתגלה כאדם נבון ונחמד בפגישה.”
על זוגיות שניה:
“בעיקרון, מי שחווה זוגיות טובה והתאלמן רוב הסיכויים שיפתח בפעם השניה זוגיות טובה. מי שחי לא טוב עם בן זוג שנפטר. יתקשה ו/או לא ירצה להשתקם ולפתח זוגיות שניה.”
לפני שלוש שנים נפטרה רותי ממחלה מסתורית. תלמה ביתה וחברה שלי. ממשיכה את העיסוק של רותי בעינייני השידוכים. כך שבמקרה הזה אי אפשר לומר: “רות, סוף.”