תמונות מפאריס. (רשומה אחרונה בסדרה...)

לכבוד השבת. מתנה ממני- תמונות מפריס. לא דווקא של האתרים המפורסמים. מאחלת לכולכם שבת קסומה ומהנה.

ובתמונה הראשונה ח. והמכונית השכורה. (טוב לא ממש. אתם לא מצפים שיוכל להכנס למכונית שכזו. הספיקה לו המיטה במלון…)

לזה אני קוראת חניה.

הקדוש וראשו בידו. על פי הסיפור נערף ראשו של הקדוש. והוא המשיך לצעוד איתו כשהוא אוחז בו בידיו. עליו אי אפשר לומר לרגע שהוא “איבד את ראשו”

מי מכיר את האיש שבקיר?

חלון ולא לים התיכון.

ברובע הציירים. שימו לב לדיוק שבציור. מי אמר שקיטש זה לא מקסים?

המונמרט. אחת המכוערות שבכנסיות פריס. אבל גם לה יש זכות קיום. והנוף הנשקף מן הגבעה שווה את כל הטיפוס.

גם היונים נהנות מן הנוף הנשקף על יד הכנסיה.

מגדל וראשו בשמיים.

אי אפשר בלי אייפל. לא?

חתנכלה יפאנים ליד הגלרי לפייט. הצלם היפני עיצב את דמותם שוב ושוב. יש בחתן וכלה ביום כלולותיהם משהו מרגש ומשמח.

הנוטרדם. חפשו את הגיבן.

פעמיים ניסינו להגיע לנוטרדם ובכל פעם משהו עיקב אותנו בדרך ולא הגענו. רק בפעם השלישית הגענו. והבנו מדוע לא הצלחנו. היה עלינו להגיע ביום בו שרות המלאכיות שבתמונה.

ויטראז’ “קטן” בראש הנוטרדם.

הצרפתים לא רק חיים בסרט במובן המטאפורי של המילה. מאחורי הנוטרדם ישנו גן קטן וחמוד. ובו התקיים באותו יום סט צילומים לסרט אמריקאי שיצא לאקרנים בעוד שנה ושמו ג’וליה ג’ולייט. תזכרו איפה ראיתם את התמונות בפעם הראשונה :)

תותי עץ. כמו פעם שהיינו ילדים.

על גדות הסיין. פקניק כאשר ישובים על הגדה והרגליים מטלטלות להן באוויר. אחת החוויות המהנות שיש.

מנוחת הלוחם! באמצע היום. באמצע שומקום. החליט בעל המכונית לנמנם קלות. וכלום לא עוצר אותו גם לא גודלה (או קוטנה) של המכונית.

על הסיין..