חינוך מוסיקלי.

לאחר שנה תמימה בה הקטנה חורקת בכינור. ומקפצת על קלידי האורגנית. נקראנו לסכם את השנה בקונצרט מוזיקלי במתנ”ס.

היו לי את כל הסיבות לקטר:

קודם כל היה עלי להאזין ליצירה “בואי נא ספינה” או משהו כזה. בכל יום אחרי ההקרנות. מה שבהחלט הסיר את קרנה של היצירה בעיני.

הקונצרט נערך בחם של 40 מעלות צלסיוס.ובשעה 13:00 בצהריים. שני נתונים המשפיעים עלי ביום שישי לצלול למיטתי ל”עולם שכולו טוב” - עולם החלומות.

ובכלל… לבושתי הרבה, הקשר ביני לבין מוסיקה מקרי בהחלט. ומה שראיתי בעיני רוחי היה נגינות ארוכות ומייסרות (ואולי גם מנסרות). של כל מיני כוכבים אזוריים נולדים. ובהם כמובן גם ילדתי הקטנה.

לפני הקונצרט הקטנה רצתה גם לקנות מתנת הוקרה למורתה -תכשיט. בעיירה המרכזית שלנו יש מעט חנויות.והקטנה דעתנית לא קטנה. מה שרימז על קטסטרופה קרבה ובאה. אך להפתעתי היא מצאה איזה שרשרת עם צידפה ובתוכה פנינה. וההתרגשות (שלה) הייתה רבה. והוקרת התודה (שלי) הייתה רבה מאד.

אז רק כדי לסבר את אוזניכם המצפות בוודאי לתאורים ציניים וציוריים כמנהגי בקודש. היה נפלא!!! כן, כן.

הקונצרט היה מגוון. בתחילה נגנו הקטנים כל אחד בכלי שלו.

אחר כך נגנה משפחה שלמה ביחד על פסנתר,כינור,חלילית חליל צד ותופים. שתי בנות שרו דואט בקול אופראי. הכרתי את הסונטה, הפולקה ועוד סוגים של מנגינות ידידותיות לסביבה.

והקטנה? (הכי קטנה בקונצרט). נגנה כאילו מאז ומעולם היא רגילה להופיע בפני אנשים. ואני מרפקתי את ח. ואמרתי לו: “למה תמיד לבא שלילי? למה?”…