סקס, על הנהר. ד"וח מצב מפורט.
ידעתי!!! ידעתי!!! ידעתי שמיד תרצו לדעת במה מדובר. איך למה וכמה???. מה אני לא מכירה אתכם. בסך הכל רציתי לשתף אתכם בפסטיבל הפרטי שלי. בילוי יום השישי.
שכן, אחת התובנות שלי היא שאין “יותר מידי” בכל הקשור לבילויים ולשמחת חיים. כל עוד אפשר אז צריך.
בפרלמנט הבוקר של זהובת השיער ושלי. בעודנו יושבות על המרפסת. הציעה הזהובה שנצא לסרט “סקס והעיר הגדולה”. רק בנות??? שאלתי בעליצות. הסתבר שגם השחר(חר) חפץ מאד לצפות בסרט. מה שאומר שח. האנין יאלץ גם הוא להצטרף ולקטר כל הדרך אל האושר ובחזרה.
המכורה לפופקורן כתבה בלוג כל כך מענג על הסרט. שהבטחתי לה ולעצמי שארוץ לראות. והבטחות צריך לקיים.
אז אפסנו את הקטנה אצל הסבתא (לשמחת השתיים). ואספנו את הזוג המלכותי ב”סרקוזית” כלומר, מכונית השרד.
זהובת השיער הודיעה שאין אפשרות להתחיל ערב כזה בלי לאכול קודם ארוחת ערב. ולתדלק בסוכרים. מכיוון שהקלפטה (הפולניה) הרצתה לי ארוכות על כך שאין לעשות דייאטה במצבי הנוכחי. היה לי תרוץ שהקל עלי את ההחלטה.
וכך ניווטנו את עצמנו בקלילות למסעדת “על הנהר” שבכניסה לקיבוץ כנרת. ממש על גדות הירדן. מקום בו צליינים יודעי דבר נוהגים לצלול בהתרגשות ולצאת מן המים חדשים וטובים יותר. ממש מתחת לחורשת האקליפטוס שנומי שמר כתבה עליה.
חייבת לסכם את החוויה בכך שהיה טעים, זריז ולא יקר בכלל. ואם אתם בסביבה ממש ממליצה לכם להעביר ערב במקום. מה אכלנו?
נתחי סינטה (מעולה) שרימפס ברוטב חמאה. יין ועגבניות (אני הייתי מוותרת על העגבניות אך לכל השאר זה לא ממש הפריע) צ’יפס (גם לי יש את הגבולות שלי לא אוכלת) צלעות של משהו חזירי ולבנבן (אני גם לא אוכלת אך מי שאכל נהנה כהוגן). סלט עם גבינת חלומי ואגוזי קשיו ברוטב מעוללללה.
ולחמניות קטנות עם חמאה. הכורם לגם יין חרמון אדום. השחר(חר) בירה קרה קרה. ושתי הבלונדיניות (אחת טבעית והשניה מהכימותרפיה) שתו בריזר אבטיח כהכנה לסרט.
אבל כל אלו שוליים בהחלט. כי הרי התכנסנו למען הקינוח לא? . לקינוחים בתפריט קוראים “סופניים”. (מה זה אישי? שאלתי את ח. בתדהמה). קינוח שהזמינו ח. והזהובה נקרא ציפי. (הוא נראה יותר כמו ציצי אבל לא משנה). אני הזמנתי טירמיסו. (כי מאז המתכון של אלינוער נשארתי עם חשק אדיר). והשחר(חר) הסתפק בסורבה פסיפלורה. כאחרונת הבנות הרזות.
בשלב הזה הסרט קרא לנו. מה שאינכם יודעים, אנשי העיר הגדולה שבינכם. הוא שלנו תושבי הפריפריה יש אולם קולנוע אחד. אנו סוגדים לו ומעריצים אותו כאילו מדובר בטאג’ מאהל לפחות. או בפלא עולם מסוגו. המקום נקרא “בית גבריאל”. אומנם הלכנו לצפות בקארי וחברותיה. אבל בדרך לסרט התבשרנו על תערוכת ציורים בפואיה. (אה…באיזה אולם בקניון יש דבר כזה???). ועל תערוכת צילומים נוספת. כך שקצת תרבות בכל זאת ספגנו.
ולגבי הסרט. שעתיים וחצי של עונג צרוף. קלילות. אופנה נשים גברים ומה שבינהם. ואם תרצו המלצה מענגת באמת לכו לכם לבלוג של המכורה. כי היא פשוט היטיבה לתאר.
ח. האנין לא ממש נהנה. ועיקם את אפו הקטן כשנשמעו פרצי צחוק עזים באולם. ולכן כאשר יצאנו וח. הביע משאלה לסכם את הערב בפאב. הסכמנו לו.
כאחרוני בני התשחורת. הגענו לפאב מקסים במושב “רמות”. הפאב נקרא “מושבוצ”. שנים, שנים שלא הייתי בפאב. ולשעה קלה הרגשתי כמו בערה קלת דעת וחסרת דאגות.
ח. לגם לו שוב את היין החביב עליו. השחר(חר) הלך על התפריט הלילי ואכל כריך עם חזה עוף. (דיאטטי הוא אמר וניחם את עצמו על הפשע) ובירה צוננת. הזהובה הזמינה מלאבי עם שיערות חלבה ורוטב תותים. (מעולה!!!) וח. נסחף אחריה. אני הסתפקתי בסיידר תפוחים מנחם. ובניקור אגרסיבי מצלחות הסוכרים שסביבי. (הקלפטע אמרה… אז מותר לי…).
התעסקותנו בעצמנו גרמה לנו לא לשים לב שאנחנו מעלים את מפלס הגיל במקום. בצעד הדחקתי חסר תקדים שכנענו את עצמנו שאנו בחברה הראויה לנו. הרגשנו נועזים והרפתקנים.
וכך שמחים וטובי לב. חזרנו אל השקט שאחרי… אז הבטחתי לכם סקס (בעיר הגדולה). על הנהר (מסעדה מומלצת). דוח מפורט (תודו שמפורט מזה לא יכול להיות). ולקינוח פאב “המושבוצ” כבונוס.
אז לחיי החיים הטובים!!! ורק בשמחות!!!.
שלכם, שחף ההוללת.