סתם...
ד. סיפרה לי שהגידול שלה היה בגודל של ראש סיכה.
גם לאנוצ’קה היה גידול קטן שכזה. וגם לש.
“אז איך גילית?” אני שואלת מזועזעת. “בממוגרפיה” ד. אומרת לי. ומספרת לי שפעם כבר היה לה סרטן אבל מסוג אחר. “נו, לפחות זכית.” אני אומרת. “אם כבר סרטן אז שיהיה בשד .
אנוצ’קה מספרת לי שכל החיים פחדה מסרטן. (כמוני). ואז הוא הגיע. היא מאד מתעניינת בכימותרפיה שעברתי. ומודה לאל שהיא נחסכה ממנח.
ש. אומרת שהביופסיה שלה חזרה תקינה. אבל הרופאה חשדה. ולכן מצאו את הגידול. בשלב אפס עדיין. “איזה מזל!” כולנו נושמות לרווחה. “בעזרת השם נעבור את זה” היא אומרת בחיוך.
במחלקה האונקולוגית. אני רואה כבר כמה ימים. בחורה מרשימה. עם קרחת כמו שהייתה לי ופלומת אפרוח מתחילה לצמח לה. אני לא יכולה להפסיק להסתכל עליה. ואני חושבת לעצמי כמה מרשים היא נראית. ובכלל לא מעוררת רחמים.
מתחשק לי מאד לומר לה כמה היא נראית יפה מהצד. וגם לומר לה שעכשיו יצמח לה שיער נהדר ורך. אבל אני מתביישת. ועכשיו היא בטח חושבת שאני נועצת בה מבטים של סקרנות.
או של רחמים. ואני לא.
אתמול היה ילד בהקרנות. בגיל של הקטנה. והוא בכה ובכה. כנראה מפחד. והלב שלי התכווץ לגודל ממש ממש קטן. את זה לא יכולתי להכיל.
ועכשיו… תספרו יחד איתי: עוד ששה טיפולים. היום כבר לא נחשב אז עוד חמישה. חמסה!!!
חמסה שום בצל ושמן שומשום!!!!
הייתי פה.