שמה קצוץ

טוב, אז אחרי הבילויים הגריאטרים שלי במרכזי ההחלמה למינהן. אחרי שגיליתי שהמשותף לכולם הוא העיצוב המרנין בכסאות ברזל שחורים. די מיציתי.

אתמול בעודי ממתינה לבדיקת “אקו לב” אשר תבדוק את כשירות ליבי הרך לעמוד במעמסת הכימותרפיה.

העברתי בהיסח הדעת יד בשיערי שארך. זה שהתקמצנתי לספר אותו. והחלטתי שהגיע הזמן. לקצוץ ולקצוץ היטב.

אני חייבת להתוודות שתופעת הקיצוצים מאד אופיינית לי ברגעי משבר. חיש קל חייגתי לספרית הבית.

וקבענו להיום.

“לְכִי על זה” אמרתי לה בקול מסתער. והיא? קצצה וקצצה די בהתלהבות. ועכשיו הצבע הכימי, נתתי בקול קרבי את ההוראה השניה. ובין חצי שעה הפך שערי לבלונדיני מבלונדיני. ספרית הבית הסתכלה עלי בסימני שאלה. ואז בקשתי שיחד עם הקיצוץ הלוחמני, הבלונד הבולטני, תשים גם ג’ל פולשני.

וכך, הפכתי הבוקר לקצוצת שיער. מסודרת ומאורגנת. איכשהו כשאין לי שיער על הראש יותר קל לי לחשוב… 3