אישה אמיצה אישה מנצחת
אתמול בערב הלכתי לשמוע את סיפורה של סבין. סבין נצחה את הסרטן ובגדול. אמנם בהתחלה הייתי מעט ספקנית. אני כבר למודת כל מיני תמהונים שבידיהם התרופה האולטימטיבית לסרטן. או כאלו המכריזים באופן חד משמעי שיש לנטוש את הרפואה הקונבנציונאלית.
אבל מצד שני אני אוהבת סיפורים עם סוף טוב. אז החלטתי לבא עם הספקנות אבל עדיין להקשיב…
סיפורה של סבין מתחיל בסרטן מפושט. סבין מקבלת טיפולים כימותרפיים. אבל הם לא ממש מזיזים לו לסרטן. הרופאים לא נותנים לה תקוות רבות. אבל היא מחליטה להלחם. היא מחליטה שהמכונות מקולקלות. והרופאים פשוט לא מבינים. כי היא… נחושה להחלים.
סבין מדברת עם הסרטן שלה מידי יום. “משכנעת” אותו שאין לו מה לחפש אצלה. בנוסף היא מדברת עם המערכת החיסונית שלה. מאיצה בה להתחיל לעבוד. היא פועלת גם במישור הגופני. חותרת פעם בשבוע בקייאק. לפעמים בוכה לפעמים צוחקת לפעמים הכל מתערבב יחד. אבל דבר אחד עומד בפניה לאורך כל הדרך הארוכה היא רוצה להחלים.
בהמשך היא משלבת גם תזונה מקרוביוטית. אבל בעיקר היא עובדת על הריפוי דרך מדיטציות ודמיון מודרך. נחושה להחלים.
בשלב כלשהו בתהליך היא עושה בדיקת סמנים ויש ירידה משמעותית בסמנים המעידים על המצאות סרטן בגוף. בדיקת הפט סיטי האחרונה שלה מגלה שגופה נקי מגידולים. ללא עדויות לממאירות.
סבין הייתה מספיק כנה בשביל לומר שאין היא יכולה לבודד מרכיב אחד בהתנהלותה שגרם לה להחלים.
אך היא חושבת שזה שילוב של הכל ובעיקר של החשיבה החיובית שלה.
ומהן מסקנותי:
תוך כדי הסיפור הפסקתי להיות ספקנית. סבין מספרת את סיפורה בנחישות ובעוצמה אך אין היא “מוכרת” כלום להמונים. פרט להשראה רבה.
הסיפור שלה השרה עלי שמחה רבה.