בן זונה

הקטנה שלנו לוקה בתמימות ויושר שאינם מאפיינים כבר ילדים. ואני אומרת “לוקה” כי לפעמים אני חושבת שאולי לא היה רע אם היה בה גם מעט רוע תחמנות ויכולת להביט על העולם בפריזמה נוספת.

היא (הקטנה) לא אוהבת למשל בגדים מגונדרים.נו.. .אלו שילדות בנות 6 נראות בהן כמו נשים בשלות. יש לה טעם משלה והוא מלא צבעים וצורות. מה שאומר שאני בלעדיה לא יכולה לקנות לה בגדים. אבל בנוסף היא שונאת להתלוות אלי למסעות קניות. כך שחצי מארון הבגדים שלה מלא בבגדים שאני לתומי סברתי שימצאו חן בעיניה. והחצי הנותר באמת מוצא חן בעיניה.

יש לה מוסר למידה והערכה לבית הספר שלה. מה שאומר שגם אם באישון לילה יהיה לה רק נדמה שלא הכינה משהו לבית הספר היא תקום ותכין אותו. היא לא מוכנה להפסיד יום אחד מימי הלימוד (למרות שמידי פעם אני מנסה לשכנע אותה לחטא בכך). אתמול למשל היא הייתה מוטרדת מכך שכתתה נוסעת לטיול שנתי והיא תפסיד את יום ירושלים.

(שכחתי לומר שגם חובבת טקסים היא הילדה).

ולמה אני מטרידה אתכם בזוטות (אובייקטיביות) על ביתי הקטנה והמיוחדת? כל זה על מנת לספר את האנקדוטה הבאה:

אתמול בערב בעודה מכינה את שעוריה ונראית שקועה בהם. אמר אחד מבני הבית את צמד המילים “בן זונה”.

“מה זה זונה?” שאלה הקטנה. ואז השיבה לעצמה:

“זונה זו אמא של ילד לא נחמד”.