יש בני אדם שהם מלאכים...

כעקרון, כל מי שבחר לעבוד במחלקה האונקולוגית נשמה יתרה באפו. אני לא צריכה לספר לכם שחלק מחולי הסרטן נאספים מוקדם מידי אל אבותיהם. ואופס… שובב אחד נפל ולא ישוב יותר למחלקה. לא תמיד הנופלים הם זקנים תשושים בגיל 120. וגם אם החולים לא ממהרים ללכת בדרך כל בשר. לא קל להיות ולתמוך באנשים צעירים הנלחמים במחלה.

אז לכבוד המלאכים הפרטיים שלי מוקדש הקטע הבא.

בראש וראשונה האחיות שלי במחלקה. האחת נראית קשוחה אך ליבה לב חמאה רך. אחרי שגילתה את ההיסטריה האוחזת בי למראה מחט העירוי. ואחרי 7 דקירות בהן לא מצאה לי את הורידים וראתה אותי בהתפרקות שלא הייתה מביישת אף היסטרי סדרתי. היא דואגת לי בכל טיפול לרופא מומחה (תיכף יגיע תורו). ופעם כשהרופא לא היה היא כיתתה רגליים בכל בית החולים וגררה במו ידיה רופא מיוחד עדין וחביב שינעץ בי את המחט. היא צינית להחריד. ושונאת שמודים לה. אבל היא לא שומעת עכשיו. וקוראים לה לבנה.

אחותי השניה שמה מקסין. וכשמה כן היא. מקסימה, עדינה רחומה וטובת לב.

כשכואב למישהו כואב גם לה. תמיד זמינה תמיד שם. כזאת היא המלאך השני שלי.

מלאך מספר שלוש הוא האונקולוג שלי ד”ר שנירר. הוא רופא בגובה העיניים. (במלא מובן המילה). מלא שמחת חיים. מתלוצץ עם חוליו.שמח וטוב לב. אין הרבה רופאים כאלו שהם גם מקצועיים וגם אנושיים.

הרופא בעל ידי הזהב שמו ד”ר שי. הוא זה שמצליח להכניס את העירוי ללא ציוצים מפי. עם המבט הכי טוב בעולם. אין אין עוד כזה בעולם…

ד”ר זילברמן הכרורג שלי המגלה והמבצע. גם לו יש ידי זהב. זר אפילו לא יבחין בצלקת הניתוח שלי.

וישנה מרים שמתנדבת במחלקה ודואגת להכין לחולים שלה ארוחת בוקר מזינה סלט קצוץ דק דק. ומיץ אשכוליות אדומות טרי. איפה ישנם עוד נשים כמו האישה הזו?

ואסנת שדואגת באופן אישי שלא נאבד בתוך הבירוקרטיה. וגם דליה החייכנית.

והודא שגילתה לי שבדיקת דם מהאצבע לא כואבת בכלל (כי אני עוד זכרתי את הבדיקות האלו מפעם שחותכים את האצבע עם סכין קטנה והאחות יונקת בצינוראת הדם) ועושה לי בדיקות חייכניות.

כל האנשים הללו ועוד אחרים בדרך. שעושים עבודה כל כך חשובה בצורה הטובה ביותר. מה זה טובה? מעולה. ונותנים לי להרגיש שאני בידיים הכ טובות בעולם. ואם ככה… אז בטח שאי אפשר לאכזב אותם ולא להחלים לא???