חיה בסרט(ן) - פרק ההמשך.
לאור ההצלחה המרובה שקצרו הפרקים הקודמים. קרי התמודדות אצילית של שחף עם הבשורות המרות, הקרחת הכימותרפיה.
זימן לי מישהו מלמעלה פרק המשך. וכידוע… בפרקי המשך הריגושים גוברים, הדרמות קשות יותר. והגיבור המרכזי נאלץ להתמודד.
בדיקת הפט .סי טי לא הייתה טובה. ואני בבורותי חשבתי שאם משהו לא טוב בבדיקה אז כותבים למטופל:
“חשדות קשות. טוס לבית החולים הקרוב”. אבל לא המכתב דווקא היה ידידותי למשתמש. ואני עם הבנתי הרבה ברפואה בישרתי לכל מי שרוצה לשמוע. שהכל ממש נראה בסדר.
וכדי לעגן את זה במציאות קיפצתי עם המכתב לרופא המשפחה.
האחות בקשה לראות את המכתב. ואז אמרה שהיא לא ממש מבינה מה כתוב (מעורר חשד מספר אחד).
הרופא הסתכל. והחל להתלוצץ באופן מוזר עם המטופלת שמולו. ואז הפיל את השמיים על ראשה. “יש פה גידולים חדשים.. ’ מעולם השמים לא היו כחולים יותר וכבדים יותר. “את מבינה מה אני אומר?” הוא שואל אותי. ואני מבינה (כי כבר הייתי בסרט הזה) אבל אני שואלת אותו אם הוא בטוח שהוא מבין מה שהוא קרא. ובעקבות זאת מה שהוא אומר לי.
“לצערי, כן”. אומר לי הדוקטור. מדבר עם הרופא האונקולוגי וקובע לי תור ליום שני. “את בסדר?” שואל הדוקטור. ואני?
כן. איכשהו בסדר. אם לא נתעמק בעובדה שנפרדתי מילדי, מח’ ומשאר העולם.בזמן כה מועט.
“מה יעשו לי?” אני שואלת. “יטפלו”. אומר הרופא. “אה” אני מסיימת את השיחה ההזויה.
בצאתי אני מתקשרת לח’”. ומפילה עליו בטלפון מטח דמעות בזמן אמת. תוך כדי ח’ מגיע. ומרגיע. ודרך עיניו חוויית הסרטן נראית קצת יותר אפשרית.
אתמול כתבה לי ריש בבלוג על כך שאין חוג הכנה לסרטן. כמו חוג הכנה ללידה. ולא ידעה עד כמה צדקה. כי הפעם השניה לא הופכת את הדברים לפשוטים יותר. ושוב החיים נישאים על גבי גלים לא ברורים. ועכשיו מה יהיה? אני שואלת את עצמי.
מה עם עבודה. ומה עם שנת השבתון? מה עם החיים? ולאן הם בכלל לוקחים אותי בכזו קלילות. אני לא ממש מתייסרת בעובדה למה זה קרה לי דווקא? שאני הרי כידוע טובת לב, לא מזיקה לסביבה, אוהבת, רחומה וכו’. אבל קצת כן.
רק אתמול דרכי הייתה ברורה לי.
לכאורה מצאתי את עצמי.
ופתאום, מישהו צוחק עלי והופך עלי את עולמי.
(מתוך שיר של גלי עטרי המילים כפי הנראה לא מדוייקות כי הן מזכרוני).