אצלי הכל בסדר.
כבר שנתיים שאני משתפת אתכם במלחמה שלי בסרטן.
סרטן השד שהגיע לגופי בלי הזמנה. וכעבור שנה הזמין את חבריו הגרורות לשכון קבע בגופי.
אני נלחמת בו בכל כלי התחמושת המוכרים לי. הן ע”י כימותרפיה וטיפול באווסטין. הן על ידי טיפולים הוליסטיים רוחניים למיניהם.
אני משתדלת רוב הזמן להיות אופטימית.
משתמשת הרבה בדמיון מודרך ובמדיטציות.
מבחינתי אין מצב שהפולש ישאר בחיי.
לאחרונה הפסקתי לכתוב. כי הרגשתי מעט רוויה מהשיתוף והחשיפה. חברתי רונית טוענת שזה די מדאיג לעזוב כך בלי לומר מילה. אז כרגיל יש צדק בדבריה ואני חוזרת אליכם כדי לכתוב כמה מילות פרידה.
מצבי הפיסי די בסדר. הגרורות נעלמו ונותר עוד גידול אחד אשר קטן משמעותית.
אני מתכוונת לנצח במלחמה הזאת. ולחיות לנצח ועוד קצת.
אני יודעת שיש לי רופא מהימן מקצועי ובעיקר אנושי - ד”ר יצחק שנירר. ובטוחה ביכולות שלו לרפא אותי ולא רק להאריך את חיי. אני מטופלת במרפאה אונקולוגית נדירה באהבה שהיא מפיצה סביבה למטופלים.
ובשתי אחיות נדירות - מקסין ולבנה.
אני מודה למאיה שבסדנא שלה למדתי להאמין בחלומות ולדעת שחלומות מתגשמים. וניסים קורים.
למרגרט המורה שלי לציור ולפיסול. שכל שיעור אצלה הוא מרפא ומטעין.
אני מודה לכם חברי הוירטואלים. על התמיכה האינסופית.
על המילים החמות. על המסרים המתעניינים והדואגים. הייתם לי בהחלט כתף ענקית ותומכת.
אני עוזכבת את הכתיבה. (זה לא אתם זו אני :). ממשיכה כעת לחיים האמיתיים. קוראת אתכם בין לבין.
ואולי בעתיד עוד אשוב לכתוב.
שלכם חיה - שחף