החייל שלי - מכתב לחייל הפרטי.
ילד שלי, איך פתאום הפכת לחייל? הרי רק אתמול נולדת. ואני הסתכלתי על פנייך וחשבתי לעצמי: "הילד הכי יפה בעולם"... וסבתא שלי שבאה לבקר אותי בבית החולים אמרה אחרי ה"מזל…
המשך קריאה ←מוכרחים להיות שמח????????
בימים האחרונים "שד החרדות" (שמתם לב למשחק המילים??) נכנס לתוכי. עד עכשיו לא עלתה בדעתי אפשרות שהסרטן ישוב לבקר בגופי. הרי את הגוש הוציאו לי. טונות של כימותרפיה נכנסו לגופי…
המשך קריאה ←אהבתי פעם נערה במשקפיים היא לא ראתה אותי ממש...
כבר סיפרתי לכם שאני מתהלכת בעולם כחולד שיצא לדשא של השכן. עולמי מטושטש כציור סוראליסטי. ויכולתי הויזואלית הולכת ומצטמצמת מרגע לרגע. כל הסיבובה הנ"ל הביאו אותי לגשת לאופטומטריסט. על מנת…
המשך קריאה ←אנדרלמוסיה בחיי.
אם יש דבר השנוא עלי במיוחד זה להתעסק עם ניירת. אני רק רואה ניירות או מטלות מייד חוטפת ויברציות לא רצוניות. מסוגלת פשוט לשבת מול הערימות הקשורות בהם. אני ולפרוץ…
המשך קריאה ←למה בלוג? (רשומה הרהורית)
הרגעים הכי אבל הכי קשים שהיו לי ב"שנת הסרטן". היו רגעי האי וודאות הראשוניים. רגעי הבשורה. ימי הציפיה לתשובות. אני קוראת להם "ימי הטשטוש". לא ידעתי כלום על סרטן השד.…
המשך קריאה ←אימו של הנוסע בזמן...
לעולם לא אשכח את יום הולדתי ה-16. חיכיתי לו בהתפעמות רבה. הרי כל השירים,כל הסרטים כולם מדברים על גיל שש עשרה הנפלא. והנה בבוקר פצעון ססגוני צמח לו על הלחי.…
המשך קריאה ←שחיית בוקר..
כבר שבוע וחצי חלף מאז אימצתי לי את הספורט החדש -שחיה. אני(כן אני!!!) קמה עם הקטנה השכם בבוקר. דוחסת עצמי לבגד הים אשר שנה שעברה מלאתי אותו יפה. וכעת ממלאה…
המשך קריאה ←תשכחי את פריז.
לפני כמה שנים ח. ואני נסענו לנו לטייל באירלנד. השד יודע מאיפה צץ לנו הרעיון הזה. אירלנד. (בעצם אני יודעת בכל אשמה חברתי המטיילת ל. שהמליצה בחום על האירלנד). עכשיו…
המשך קריאה ←מחמאות או לא להיות?
שנה זו עם כל הקשיים הטמונים בה, חשפה אותי לעולם חדש אשר נראה לי כי באינטנסיביות היומיומית לא הייתי נחשפת אליו - עולם הבלוגים. או עולם וירטואלי בו נחשפתי לכתיבות…
המשך קריאה ←עלי כינור.
כמעט מן הרגע בו עמדה על דעתה חולמת הקטנה לנגן בכינור. אין לי מושג מהיכן הגחמה הגלותית הזו. אך בכל הזדמנות הביעה הקטנה את רצונה "לכנר". בעיניים חולמניות אמרה:"קודם אני…
המשך קריאה ←ח. חולה במחלה חסרת תקדים בעולם הרפואה...
"אני מרגיש שזה הסוף" -אומר ח. בקול מקרטע של סוסיתא מודל 72. אני מביטה אליו והוא דווקא נראה לי ממש בסדר.ולכן, אני מתכסה בשמיכה עד מעל לאוזני ומתכוונת להמשיך ולהתענג…
המשך קריאה ←מכונית השרד שלי.
ח. טען ובצדק שאין טעם להחזיק שתי מכוניות כאשר אני ממילא השנה לא נוהגת וגם לא צריכה לנסוע לעבודה. ואני הסכמתי. אין לי סנטימנטים למכונית. הקטנה דווקא הביעה מורת רוח.…
המשך קריאה ←שוברי משקל.
בילדותי הייתי כה רזה, שהייתי זוכה לאמירות כמו: "שימי אבנים בכיסים שלא תעופי". או "את כל כך רזה אין לכם אוכל בבית?". התפללתי לאלוהי המשקל שיעזור לי "לקבל במשקל", ולהיות…
המשך קריאה ←יומולדת יש רק פעם בשנה (אבל 90 פעמים)
סבתא רוזה בת תשעים. תשעים זה לא גיל שהולך ברגל. תשעים זה כמעט הכי קרוב למאה שאפשר. סבתא רוזה, היא בעצם בכלל לא סבתא שלי. היא סבתא של ח. אבל…
המשך קריאה ←מי פה המבוגר האחראי?
הקטנה בת שש. טוב, שש וחצי. כך שברור לכל שהיא עוד ילדה. מה ילדה? ילדונת. רק אתמול היא נולדה בעצם, או שלשום. בכל אופן זה קרה ממש לא מזמן. אנחנו…
המשך קריאה ←